א. מבוא - התביעה
1. ארבעת התובעות הינן חברות שהתאגדו לפי פקודת החברות, ואשר היו בעלות בזכויות במקרקעין, הנמצאים באזור הגליל התחתון, בקרבת העיירה עילבון כדלקמן:
א. התובעת מס' 1 - היתה בעלת 9/144 חלקים מזכויות הבעלות בחלקה הידועה כחלקה 1 בגוש 15420 ששטחה הכולל הינו 904,559 מ"ר.
ב. התובעת מס' 2 - היתה בעלת 8/144 חלקים מזכויות הבעלות בחלקה הידועה כחלקה 1 בגוש 15420 ששטחה הכולל הינו 904,559 מ"ר.
ג. התובעת מס' 3 - היתה בעלת 8/144 חלקים מזכויות הבעלות בחלקה הידועה כחלקה 1 בגוש 15420 ששטחה הכולל הינו 904,559 מ"ר.
ד. התובעת מס' 4 - היתה בעלת 4/12 חלקים מזכויות הבעלות בחלקה הידועה כחלקה 3 בגוש 15420 ששטחה הכולל 50,024 מ"ר.
[להלן - "המקרקעין"].
[ארבעת התובעות יכונו להלן "התובעות" או "החברות"].
2. ביום 13.8.00 נערכו חוזי מכר, לפיהם מכרו התובעות את זכויותיהם במקרקעין האמורים לנתבעים. על ההסכם חתם מטעם התובעות מר אמיר גאביש [לביא] [להלן -"גאביש"], אשר נחזה להיות מנהלן של כל התובעות. חתימותיו של מר גאביש אושרו על ידי עו"ד רונן אורן, אשר נחזה להיות עורך דינן של התובעות, אשר גם אישר את הפרוטוקולים המאשרים את החלטותיהן של התובעות, למכור את המקרקעין לנתבעים.
יש לציין, כי בינתיים נרשמו המקרקעין על שם הנתבעים.
3. כשנה ומחצה לאחר שנערכה העסקה, נעורו בני משפחת סבירסקי, שהינם הגב' אביבה סבירסקי ושני ילדיה, רפאל סבירסקי ועירית צאנג, לאחר שקיבלו הודעה מאדם בשם יהודה קקון [להלן - "קקון"] וטענו כי בעלי השליטה בחברות היו המנוח עזרא סבירסקי ז"ל, אשר נפטר בשנת 1986, ואשתו אביבה. עם פטירתו של עזרא סבירסקי ז"ל, הועברו זכויותיו בחברות לשני ילדיו, רפאל ואירית בחלקים שווים. [כל אלה יכונו להלן: "סבירסקי"].
לטענתם, קבוצת נוכלים, בראשם עמד מר יחזקאל פולק, אליו חברו ה"ה קקון וגאביש, ונראה כי עוד אנשים נוספים, רקמו מעשה מרמה, לפיו מינו שלא כדין את גאביש כמנהל התובעות, התקשרו עם עו"ד בשם רונן אורן, אשר אישר את הזכויות בתובעות, ובעזרת שני אלה הפעילו את התובעות, ומכרו את נכסיהן במרמה לנתבעים.
4. לטענת בני משפחת סבירסקי, הזכויות בתובעות היו משך כל השנים בידיהם, מאז נרכשו הזכויות בחברות בשנת 1963. החברות, שהינן חברות ללא הון מניות, הוקמו כחברות "גוש חלקה", או "איגודי מקרקעין", אשר נועדו להחזיק בנכסי המקרקעין, כפי שהיה נהוג ערב חקיקת חוק מס שבח מקרקעין תשכ"ג - 1963, לצורך חסכון במס בעת העברת זכויות במקרקעין.
החברות נמחקו מפנקסי רשם החברות, במהלך שנות ה- 80 עקב אי תשלום אגרות.
בשנת 1986 נפטר מר עזרא סבירסקי, כך שהחברות נותרו ללא מנהל.
מצב זה נוצל על ידי קבוצת נוכלים, בראשות מר יחזקאל פולק, אליו חברו גאביש, קקון ואחרים, אשר זייפו את מסמכי החברות, התובעות, באופן שיחזו כאילו בשנת 1984 העביר עקיבא סבירסקי את זכויותיו בחברות לגאביש. בתחילת שנת 2000, פנה גאביש, שהציג עצמו כבעל עניין בחברות, לבית המשפט המחוזי בירושלים, באמצעות עו"ד אורן וביקש להחיות את החברות, ולהשיב את שמן לפנקסי רשם החברות - וקיבל צווים בהתאם, תוך שהוא נסמך על מסמכים מזוייפים.
לאחר החיאת החברות, פעלה החבורה למציאת רוכשים לנכסים, וכך הגיעו לנתבעים - אשר רכשו את נכסי החברות בנפש חפצה, מבלי שנערכו על ידם בדיקות הולמות גבי הזכויות בחברות, ותוך שהם נסמכים על אישוריו של עו"ד רונן אורן, אשר ניצח על הפעולות המשפטיות הקשורות במעשה המרמה.
על כן, טוענות התובעות כי העסקאות, במסגרתן נמכרו נכסיהן, בטלות, ואין בהן כדי להקנות לנתבעים זכויות במקרקעין. כפועל יוצא מכך, יש למחוק את רישום המקרקעין על שם הנתבעים, ולהשיב את רישומן של התובעות כבעלות המקרקעין.
5. מנגד, טוענים הנתבעים כי רכשו את המקרקעין מבעליהן החוקיים, אשר פעלו באמצעות האורגניים החוקיים שלהם. מוסיפים הנתבעים וטוענים, כי בני משפחת סבירסקי הם אשר חברו לקבוצת הנוכלים, אשר אף העידו מטעמם, בנסותם להציג עצמם כבעלי זכויות במקרקעין שמעולם לא היו שלהם. לטענתם, השליטה בחברות לא עברה מעולם לידי בני משפחת סבירסקי, וכי אלה לא השכילו להוכיח, בראיות קבילות, כי אכן היו להם, או למנוח עזרא סבירסקי, כל זכויות בחברות הנ"ל. הנתבעים אף מרחיקים ובוחנים את עסקת הרכישה הנטענת, אשר, כנטען על ידי בני משפחת סבירסקי, במסגרתה החליף המנוח עזרא סבירסקי ז"ל, זכויות במקרקעין שהיו לו בחולון חלף המקרקעין דידן, ומוכיחים, כי לא היו למנוח כל זכויות בנכסים אלה, שכנטען, נמסרו חלף המקרקעין דידן.